הרחבת כיוונים מועדפים – איך עושים זאת נכון?

הטקסט נכתב וסוכם על ידי הפסיכולוגית החינוכית רחל פוגל (M.A),  מטפלת ומדריכה בטיפול משפחתי וזוגי.

בהמשך לדברים שכתבתי בשני המאמרים הקודמים על הרעיון של הקשבה לכיוונים מועדפים ואף על הרחבתם של הסיפורים המועדפים הייתי רוצה להתמקד הפעם בדרכים אשר בעזרתם ניתן לעשות זאת בפועל. רחל פוגל - הרחבת כיוונים מועדפים

תפקידו של המטפל הוא לעזור לאנשים ליצור משמעות

כזכור, דיברתי על כך שלמרות שהחיים עשירים בחוויות, אנו נותנים משמעות לחלק קטן מאוד מהחוויה. האספקטים של חוויות חיים משמעותיות הן אלה שאנו לוקחים אל קווי הסיפור המוכרים והידועים (known and familiar) של חיינו; אספקטים אלה נבחרים בקפדנות. החוויות האינסופיות של חיי היומיום חולפות לרוב כמו נקודה על פני מסך המודעות שלנו ונשאבות לתוך ואקום היסטורי.

חלק גדול מהחוויות הללו  הן מחוץ לתמונה של העלילות והנושאים של הסיפורים הדומיננטיים של חיינו ומכאן שלא מתייחסים אליהם או נותנים להם משמעות. אבל, חוויות שוליות אלה עשויות להיות משמעותיות בפוטנציה, ובנסיבות מעודדות הן יכולות להוות "אירועים ייחודיים" (unique outcomes) או "יוצאים מהכלל" (exceptions). זיהוי כזה של אספקטים המודרים  מתוך חוויות חיים יכול לספק נקודת כניסה למטפל ולמטופל ולאפשר התפתחות קווים סיפוריים של חיי אנשים אשר משעה שהם מובאים לתשומת לבו של אדם הם עשויים להפוך למועדפים על ידו.

כהכנה להתפתחות זו של קו סיפורי, תפקידו של המטפל הוא לעזור לאנשים ליצור משמעות לחלק מאותם אספקטים מוזנחים של החוויה.

המטפל יעדיף שיחות עריכה עם המטופלים

רחל פוגל - הרחבת סיפורים מועדפים

עטיפת ספרו של מייקל וייט - לחצו למעבר לעמוד הרכישה

שיחות אשר מדגישות אירועים ייחודיים מעודדות השתתפות משנית בלבד של המטפל, אשר יעדיף דרך קבע את העריכה של המטופלים. שיחות אלה עוזרות לאנשים לזהות אספקטים מוזנחים ומודרים של התנסויותיהם ולתת להם משמעות; הן תומכות באנשים באפיון והרהור על אותם אספקטים של התנסויותיהם. זה לרוב חדש עבור המטופלים, מכיוון שלרוב אותם אנשים התרגלו לכך שהמשמעויות נקבעו על-ידי אנשים אחרים וכך גם העמדה לגבי ההתפתחויות בחייהם. בין היתר, שיחות אשר מדגישות את האירועים הייחודיים מאפשרות לאנשים הזדמנות להשמיע את קולם במה שקשור לכוונותיהם ביחס לחייהם ולפתח הכרות חזקה יותר עם הערכים שהם מוקירים בחיים. זה מספק להם קרש קפיצה לפעולה ביחס לבעיותיהם, קשייהם והדילמות שלהם.

בספרו ("Maps of Narrative Practice") אשר פורסם בשנת 2007 נותן מייקל ווייט דוגמה לאופן בו ניתן להרחיב אירוע ייחודי. הוא מספר על פגישת קונסולטציה שהתבקש לקיים על-ידי עובדת סוציאלית שטיפלה באם חד הורית, טרודי ובנה בן ה- 14, פיטר. פיטר שהיה נער מוגבל ביכולותיו השכליות, היה עצור באותה תקופה במוסד לעבריינים צעירים בשל עברות אלימות, גניבות ותקיפה. בעקבות מאמצים כושלים רבים שנעשו במטרה לעזור לפיטר לקחת אחריות על מעשיו, הגיעו המטפלים בו למסקנה שהוא מוגבל ביכולתו לקחת אחריות על מעשיו. עם זאת, העו"ס שטיפלה בו שמה לבה לתגובה שונה מצד פיטר בתגובה לאירוע מתסכל שחווה. בשונה מדרכו הרגילה הוא לא התפרץ ולא שבר חפצים או היכה אלא במקום זאת עזב את החדר והלך לאולם הספורט. המטפלת העריכה שיוזמה זו של פיטר עלולה לחלוף מבלי שמישהו כולל פיטר, לא ייתן לה משמעות ולכן החליטה להביא אותו לפגישת ייעוץ עם מייקל ווייט כדי לאפשר הרחבה והעשרה של אירוע זה, תוך תקווה שזה יפתח נתיב להתפתחות של קו סיפורי אלטרנטיבי ביחס לחייו של פיטר ותאפשר עבורו לנקוט צעדים בעלי אופי דומה.

מייקל ווייט ביקש לשאול את פיטר ואמו שאלות על אותו צעד יוצא דופן אותו נקט פיטר בעזבו את המקום בו חווה תסכול והחלטתו שלא לפעול באלימות כפי שנהג לעשות במקרים דומים בעבר.

ההתמקדות באירוע יוצא הדופן מאפשרת למטופל לראות עצמו באור שונה

בתשובה לשאלותיו של מייקל ווייט הגדירו פיטר ואמו את האירוע בו עזב פיטר את המקום כיוצא דופן ופיטר הסביר שהחליט "להתרחק מצרות". "התרחקות מצרות" הפך להיות כותרת האירוע יוצא הדופן. לאחר מכן הוסיף פיטר בתשובה לשאלה מה הביא אותו לקבל החלטה להתרחק מצרות, שהוא חשב לעצמו "מי צריך את זה".

מייקל וייט ביקש מפיטר לספר על  "חשבתי שאני לא צריך את זה". פיטר סיפר שחשב על האירועים באופן שאפשר לו להתרחק מהאירועים וכך לשמור על עצמו מלאבד את השליטה על עצמו. לאחר מכן שאל מייקל מה היכולת להתרחק, החשיבה על הדברים והשמירה על עצמו מאיבוד שליטה אפשרו לו. פיטר ענה שזה אפשר לו לשמור על זכויותיו במוסד, כמו לקבל חופשת סוף שבוע, להשתתף בחוג שאהב לצפות בטלוויזיה ולעשות ספורט. השאלה הבאה ביקשה מפיטר לספר איך הצליח להשיג זאת? איך הצליח לשמור על זכויותיו במקום לאבד שליטה. תשובתו של פיטר הייתה מפתיעה: הוא אמר שאולי זה הביא אותו לחשוב לאן הוא רוצה להגיע בחיים. מייקל הגיב בשאלה נוספת ובה ביקש להבין מה הוביל את פיטר למחשבות על איך ייראו חייו ואיך זה בשבילו לראות את הדברים הללו מתרחשים בחייו. פיטר דיבר על כך שטוב לו לראות את עצמו כך וכאשר התבקש לפרט איך זה חיובי עבורו, אמר שזה יאפשר לו לעשות משהו עם חייו בעתיד ויוכל להביע עמדה לגבי דברים בחייו.

תיאור קצר זה מראה כיצד גם בשיחה עם נער מעט מוגבל ביכולותיו המילוליות אפשרה ההתמקדות באירוע יוצא הדופן להרחיב את השיחה באופן שאפשר לו לראות את עצמו באופן שונה מאיך שראה את עצמו קודם לכן: כנער שיש לו יכולת להתנהג בדרכים לא אלימות, כמי שמסוגל לבנות לעצמו מטרות חיוביות לחייו וכמי שיכול לחיות חיים נורמטיביים ומועילים. לו הייתה העובדת הסוציאלית מתעלמת מאותו אירוע ייחודי או לא מייחסת לו משמעות כלשהי או רואה אותו כמשהו מקרי, סביר להניח שפיטר והסובבים אותו היו ממשיכים לראות אותו כעבריין חסר תקווה העתיד להיות מסובך רוב חייו בצרות.

חשוב לציין כי השאלות ששאל מייקל ווייט את פיטר לא היו שאלות מקריות ואקראיות. השאלות נותבו ע"י מה שמייקל  מתייחס אליו כ"מפת הצהרת עמדה 2". על מפה זו ארחיב במאמר הבא.

הטקסט נכתב וסוכם על ידי  רחל פוגל . רחל פוגל הנה מטפלת נרטיבית  ופסיכולוגית חינוכית מומחית. רחל פוגל הנה בעלת תואר MA בפסיכולוגיה חינוכית-טיפולית מאוניברסיטת בר אילן, מטפלת ומדריכה בתחום הטיפול המשפחתי והזוגי. מתמקדת בגישת הטיפול הנרטיבי. ליצירת קשר התקשרו עוד היום ל-054-476-8892

פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *